עמיר נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

פסק דין

נתוני רקע ועובדות:

1. התובעת ילידת 21.11.58, מורה לחינוך מיוחד ומידענית ספרנית במקצועה, הגישה תביעה זו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין תאונת דרכים שארעה ביום 14.4.08 (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת לטענתה נזקי גוף. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") כתאונת עבודה.

.

2. הנתבעת אינה חלוקה עם התובעת בדבר חבותה לפצותה בגין נזקיה לפי חוק הפלת"ד, אולם הצדדים חלוקים ביחס להיקף הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהתאונה.

נכות רפואית ותפקודית:

3. ממקום התאונה התובעת פונתה באמבולנס לבית החולים אסף הרופא כאשר היא סובלת מפגיעה רב מערכתית בחלקי גופה השונים לרבות חבלת ראש. עם קבלתה לחדר המיון התובעת הייתה בהכרה אולם בהמשך פיתחה שוק המורגי ובבדיקת CT התגלה קרע ודימום מהעורק האילאוקוליק. התובעת הועברה באופן דחוף לחדר ניתוח שם בוצעה חסימה לעורק המדמם. מאחר ונמצא דימום בכמות בינונית בחלל הבטן בוצעה גם כריתה של 20 ס"מ מהמעי הדק והשקה קצה אל קצה. בנוסף בוצעה כריתת של ציסטה שחלתית משמאל וכן נמצא קרע קטן בטחול שלא הצריך כריתה. בדיקות נוספות במכשיר ה – CT הדגימו שברים בחוליות C5 ו - L5בעמוד השדרה ושברים באגן שטופלו שמרנית וכן שבר בקרסול שמאל בו בוצע ניתוח לקיבוע פנימי ורגלה גובסה. התובעת הועברה מורדמת ומונשמת ליחידה לטיפול נמרץ, שם שהתה במשך שבועיים.

4. ביום 15.5.08 אושפזה התובעת להמשך טיפול שיקומי בבית החולים לוינשטיין עד ליום 2.9.08. מתצהירה של התובעת (ראה: ת/1) עולה כי במרבית תקופת אשפוזה בבית לוינשטיין היא הייתה מרותקת לכיסא גלגלים ולא יכלה לדרוך על רגלה. ביום 10.6.08 עברה התובעת ניתוח להוצאת בורג מהקרסול, וזמן קצר לפני סיום אשפוזה היא החלה להתהלך בעזרת קביים בהם היא משתמשת בקושי רב עד היום. לטענת התובעת במהלך אשפוזה החלה לסבול גם מהפרעות קשות בראיה, סחרחורות ורעד בלתי פוסק בידיים.

5. תאונת הדרכים הנדונה הוכרה כאמור ע"י המל"ל כתאונת עבודה ולתובעת נקבעו נכויות כדלקמן: מיום 15.07.08 עד יום 30.09.08 – 100% נכות, מיום 1.10.98 עד יום 31.8.10 – 95% נכות. והחל מיום 1.9.10 נקבעה לתובעת נכות צמיתה בגובה של 59.92%. הועדה הרפואית של המל"ל החליטה להפעיל את תקנה 15 וכך נכותה הצמיתה של התובעת הגיעה לכ -89.88%.

6. לאור הסכמה אליה הגיעו הצדדים מונו מומחים רפואיים בתחום הכירורגי (פרופ' קראוס) ובתחום האורטופדי (פרופ' רופמן) אשר קבעו לתובעת נכויות, כדלקמן: 51.4% נכות אורתופדית ו - 19% נכות כירורגית. לפי החלטת בית המשפט מיום 12.9.12 הנכויות האורתופדיות והכירורגיות יקבעו בהתאם לחוות הדעת של המומחים שמונו ע"י ביהמ"ש, קרי פרופ' רופמן ופרופ' קראוס. שונה המצב ביחס לקביעת הנכות בתחומים האחרים בהם טענה התובעת לנכות. הנכות בתחומים הפלסטי, הנוירולוגי והעיניים תקבע בהתאם להחלטתה של הועדה הרפואית של המל"ל וזאת בהתאם לכלל הקבוע בסעיף 6ב' לתקנות הפלת"ד. הועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובעת את הנכויות הנוספת הבאות: נכות פלסטית: 5%, נכות נוירולוגית: 5, נכות בעיינים: 10% + 5%.

לאור כל האמור, עומדת נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת על 70% לצמיתות. במקרה שלפניי, לאור חוות הדעת שהובאו לעיוני, העדויות שנשמעו (ראה: עמ' 14 וכן עמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 9.6.13) וכן החלטתה של הועדה הרפואית של המל"ל, אני סבור כי יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 65%. בקביעה זו לקחתי בחשבון כי חלק מהנכויות הינן פלסטיות (חלקן גם ע"י פרופ' קראוס) ועל כן אין להן משמעות תפקודית.

מכאן אעבור להיקף הנזק.

הפסד השתכרות לעבר:

7. לטענת התובעת עקב פגיעתה בתאונה, היא הייתה מאושפזת תקופה ממושכת ונזקקה למספר ניתוחים שהצריכו תקופת החלמה ארוכה. לאחר שחרורה מהאשפוז היא הייתה במעקב וטיפול רפואי אינטנסיבי וממושך וסבלה ממגבלות קשות בניידותה ובתפקודה. הרופאה התעסוקתית אישרה לתובעת לאחר תקופה ממושכת לחזור לעבודה בהיקף 4 שעות בלבד, ללא לחץ רב, ללא הרמת משאות כבדים, ללא הליכה, עמידה ממושכת וללא עליה על מדרגות וכן הליכה, עמידה וישיבה לסירוגין לפרקי זמן שווים. בהתאם לכך, בחודש 12/09 חזרה התובעת לעבוד בספרייה בעיריית יבנה, אולם היא נאלצה לטענתה לצמצם את היקף עבודתה באופן משמעותי והיא חזרה לעבוד בספרייה במשרה חלקית בלבד.

8. לטענת הנתבעת בניגוד לתחזיות הקודרות, שהושמעו בעבר התובעת לא פוטרה מעבודתה, אלא להיפך חזרה והשתלבה בעבודה עם כל מגבלותיה, ויש להניח שתמשיך כך עד גיל הפנסיה. התובעת גם נוהגת ברכב, מתהלכת על רגליה באופן עצמאי, ומתפקדת יפה. על כן חישוב נזקיה איננו יכול להתעלם מעובדות אלה. הנתבעת טוענת כי שכרה העכשווי של התובעת מהווה 61% משכרה המשוערך של התובעת לפני התאונה. לפיכך יוצא שהתובעת מפסידה בפועל 39% משכרה בלבד.

9. שקלתי את הראיות, טענות הצדדים והמסמכים והגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות חלה ירידה בשכר התובעת, בהתאם למסמך מהמל"ל, בשיעור 43% (ראה נספח ז/ לת/1). בסיס השכר של התובעת נקבע בהתאם לתלושי השכר וחישובי המל"ל ועמד על שכר ממוצע ברוטו של 6,634 ₪ המשוערכים להיום עם הפרשי הצמדה בלבד לסך של 7,806 ₪ .

לפיכך נחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר כדלקמן:

מיום 14.4.08 ועד ליום 1.12.09 (19.5 חודשים) – הפסד מלא.

מיום 1.12.09 ועד ליום כתיבת פס"ד (48 חודשים) – הפסד של 43%.

(7,024 ₪ (השכר נטו) X 19.5 חודשים) + (7,024₪ X 43%X 48 חודשים)=